אובדן כושר עבודה

ניתן להכיר בניכוי הוצאות לצורך רכישת ביטוח אכ"ע עד לסך של 2.5% מהכנסתו של המבוטח.הסכום המקסימאלי שיוכר כהוצאה מתוך כל הפרשות המעביד לקופות הגמל ולביטוח אובדן כושר עבודה יחדיו, יהא, לכל היותר 7.5% ממשכורת העובד. אם ייווצר מצב שבו הסכומים שמפריש המעביד לקופת הגמל של העובד הינם גבוהים מ 5% משכר העובד, הדבר יקטין את הסכום שניתן להכירו כהוצאה, בכל הנוגע לביטוח אובדן הכושר, אשר יהא נמוך מ 2.5% ממשכורת העובד.

יחד עם זאת מלבד ההכרה בניכוי ההוצאות מתקיימת השקה נוספת בקשר לביטוח אובדן כושר עבודה ומס הכנסה .הכנסות המתקבלות כתוצאה מקבלת תגמולים על פי הביטוח הן הכנסות החייבות במס. פקודת מס ההכנסה לא עושה הבחנה בין סוגי התשלומים המתקבלים על פי הפוליסה וקובעת, כי אין כל הבדל בין תשלום חד פעמי שמקבל המבוטח מחברת הביטוח לבין קצבה חודשית המשתלמת לו בגין אובדן כושרו. בפועל קיים הבדל בין סוגי תשלומים אלו – כאשר מקבל המבוטח מהחברה המבטחת תשלום חד פעמי בשל אובדן כושר עבודה מס הכנסה יגבה בגין סכום זה מס גבוה מזה שהיה נגבה בגין תשלומי קצבה חודשיים, וזאת משום שמדובר בסכום חד פעמי גבוה שאינו נפרס לאורך השנים, אלא מנוכה כולו בשנת המס שבה התקבל.

קיים פיתרון במקרה שבו נקבע תשלום חד פעמי במסגרת פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. מס הכנסה מכיר באפשרות המבוטח לפרוס את התשלום החד פעמי שניתן לו באופן רטרואקטיבי,לתקופה של עד שש שנים. כלומר, מבחינת ניכויי המס, רואים בתשלום החד פעמי שנתנה חברת הביטוח כקצבה המתקבלת שש שנים ובכך מופחתים באופן משמעותי תשלומי המס המשולמים על ידי המבוטח. פיתרון זה נעלם מעיניהם של מבוטחים רבים, אשר, כתוצאה מכך, הם משלמים לשווא סכום מס גבוה בגין תגמולי אובדן כושר עבודה.

לאור האמור לעיל, הרי כי ישנם דרכים להפחית את תשלומי המס המשולמים בגין תגמולי ביטוח אובדן הכושר, כמו גם אפשרויות שונות להכיר בתשלומי הפרמיה המשולמים לחברת הביטוח. על מנת למקסם את הרווחים ולמזער את ההוצאות, על המבוטח להיוועץ במומחי חברתנו המכירים היטב את התחום של אובדן כושר עבודה.